פסק-דין בתיק ע"ו 22089-09-13

א.         הערעור שבפניי הוא על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, שליד בית משפט השלום בחיפה (בראשות כב' השופט מר אהרון שדה) מיום 9.7.2013, בתיק ו"ע 42298-06-13, לפיו נדחה הערר שהגיש המערער מר יוסף נעים (להלן: " המערער") על החלטת המשיבה שדחתה את בקשתו של המערער לקבלת קצבה חודשית לפי חוק ההטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007.

הבקשה שהגיש המערער למשיבה היא " לקבלת קצבה חודשית ממדינת ישראל לניצולי שואה יוצאי גטאות, מחנות ריכוז ומחנות בהם עבדו עבודות פרך".

ב.         המערער נולד בתוניסיה בתאריך 19.1.1943.

בפיסקה המיועדת לתיאור קורות חייו בגטו/מחנה ריכוז/מחנה עבודות פרך, ציין המערער בטופס הבקשה שהגיש  למשיבה:

"בתקופת המלחמה ב-1943 אבי נלקח לגיטאות לעבודות פרך כמו אחי הגדול. אני עם אחותי הקטנה הובילו אותנו לתוך גיטו בשם חפסיה שבתוניס. באותן ההזעקות כיבו לנו את אורות וצעקו לעברנו יהודים מלוכלכים. נלקחנו ע"י הגרמנים לגטו של חפסיה והכניסו אותנו לתוך תעלות במינימום בגדים על הגוף, קרועים. העבירו אותנו דרך תעלות ביוב ללא מזון במשך ימים ושבועות בקושי לחם יבש, ומידי פעם קוביות סוכר.

עברנו תלאות, הפרידו אותנו מאמא שלי ז"ל, וצעקו לעברנו יהודים החוצה כשמקלות מאחורי גבינו".

ג.          במסגרת טופס מידע שהגיש המערער למשיבה, ציין המערער בפיסקה "פרטים כלליים", שבתקופה זו, בהיותו ילד קטן, הם ישבו בתעלות ולא היתה אפשרות לבשל ולכן ניזונו מקוביות סוכר ולחם וכל העת חגו מעליהם מטוסים והפציצו. אביו נלקח על ידי הגרמנים לעבודות כפיה בתוניס. אחותו הגדולה סיפרה לו שהיו מפרידים אותם מכל האוכלוסיה, והיו אומרים להם "יהודים החוצה".

ד.         במסגרת הערר שהגיש - ללא ייצוג משפטי - טען המערער כי הם התגוררו בגטו שנקרא חפציה, ואביו המנוח נלקח למחנה לעבודות כפיה. כמו כן ציין, שהוא ומשפחתו חלו במחלת הגרדת.

ה.         גם בדיון שהתקיים ביום 8.7.13 בפני הועדה חזר המערער על כך שעברו עליהם לילות קשים ורוב הזמן נשמעו הפצצות, והעבירו אותם דרך תעלות וגשם.

בחקירתו הנגדית טען המערער (עמ' 2 לפרוט', ש' 7-6):

"... הייתי בן 4 חודשים ונלקחתי ע"י הוריי. אני לא יכול להגיד אם זה גטו או מחנה".

משהופנתה תשומת לב המערער לכך, שבתיאור קורותיו מסר, שאביו המנוח נלקח לעבודות כפיה, וכי הפרידו אותם מאמם המנוחה, השיב המערער: "כן הייתי עם הוריי" (עמ' 2 לפרוט', ש' 9-8).

ו.          בפסק דינה דחתה הועדה את הערר משני טעמים: "האחד כי לא מדובר בשהייה בגטו, השני כי לא הוכיח את גרסתו העובדתית".

הועדה ציינה, שהמלחמה בתוניס הסתיימה במאי 1943, כ-4 חודשים לאחר שהמערער נולד, ואין לו כל ידיעה אישית ושום ראיה קבילה להוכחת הגירסה.

ז.          באשר לטענה כי המערער שהה בגטו "חפציה" בתוניס קבעה הועדה, שבתוניס לא הוקמו גטאות לפי צווים שלטוניים לפי הוראת הנאצים (ובכלל), יהודים לא גורשו מבתיהם ולא רוכזו בתנאי שלילת חרות בגטאות. אין ברשימת המחנות והגטאות שפירסמה ועידת התביעות גטו לא בשם "תוניס" ולא בשם "חפציה", ונראה כי מדובר בשכונה בה התגוררו היהודים. הועדה הוסיפה וקבעה, שלמרות הסבל הקשה שסבלה הקהילה, אין הדבר מהווה שהייה בגטו.

ח.         המערער הגיש לועדה דף מתוך אתר אינטרנט, ובו סיפור אישי של משפחה, שם צויין כי אדם מסויים הגיע מה"חפציה" בגטו "תוניס". הועדה ציינה שלא ידוע מאותו מסמך מה הבסיס ההיסטורי לאמור בו, למה הכוונה במונח "גטו", מי הקים את ה"גטו", ולאיזו תקופה מתייחס הסיפור, ומכל מקום, לפי קביעת הועדה, האמור במסמך מנוגד לידע ההיסטורי בדבר מה שאירע לאחר תחילת ההשפעה והכיבוש הנאצי בתוניס.

ט.         כמו כן, מפנה הועדה לפנקס הקהילות-תוניס ממנו עולה, שיהודי תוניס נהגו לכנות את השכונה היהודית הותיקה שבחומות העיר "חארה", או "הגטו", וזאת שנים רבות לפני  מלחמת העולם השניה, ללא קשר לגרמנים או לשואה.

י.          הועדה קבעה, שלא הוכח כי בתוניס הוקם גטו בהוראת הנאצים, ולא הוכח שגטו כזה הוכר על ידי ועידת התביעות כמזכה לפי חוק ההטבות. גם לא הוכחה גרסת המערער עצמה. לפיכך, כאמור דחתה הועדה את הערר.

יא.        את ערעורו הגיש המערער באמצעות בא כוחו, עוה"ד יואב ברקאי, הטוען כי ניתן להרחיב את מעגל הזכאים לפי חוק ההטבות, וכי ההסכם המצויין בסעיף 3(א)1(ב) לחוק ההטבות (דהיינו, ההסכם מיום 9.10.92 בין שר האוצר של גרמניה לבין ועידת התביעות), מאפשר למערער לחסות בצל חוק ההטבות, וכי הרשות השופטת רשאית לעשות כן לפי תבחינים שיש לצקת בהם מתוך מצפונה של הרשות השופטת וערכיה של מדינת ישראל, תוך הדגשה שהרשימות והקריטריונים שבהסכם משתנים מעת לעת.